הרצאה בקורס לאוצרות - גלריה שורשים
נושא: יחסי ציבור לאמנות ותרבות
10.1.2012
מבוא לעולם התקשורת:
אילו הייתי נושא הרצאה זו לפני כשנה, אני מניח שחלק נכבד מן האירועים והתופעות שפקדו את העולם והחברה בישראל לא היו מוזכרים כאן כלל. מדובר באירועים שהשפיעו על סדרי עולם, הייתי אומר, סדרי בראשית, או "העולם הישן", כפי שהוא מוגדר היום ויצרו "עולם חדש" - בעל כללי התנהלות שונים ממה שהורגלנו להם עד כה. אנו מדברים על מהפכת האינטרנט ועולם התקשורת, על נגזרותיהם, שגלשו לחיינו היומיומיים ושינו באופן דרמטי את פני החברה, הכלכלה, המשטרים ותפיסת העולם של אזרחי העולם הגדול- תושבי הכפר הגלובאלי.
הרשו לי לרגע לחזור לאחור, לשנת 1999 להרצאה אותה נשאתי בכנס איקו"ם של איגוד המוזיאונים בישראל, אשר עסקה בנושא: שיווק, פרסום, יח"צ וגיוס כספים.
נושא הרצאתי היה "מצוקתה של האמנות בעידן המהפכה התקשורתית"
בהרצאה זו התייחסתי לעובדה התמוהה שעם ריבוי ערוצי התקשורת ופריחתה של המדיה התקשורתית (הכתובה, נכון לאותה שעה) חל כרסום במעמדה של האמנות בתקשורת ובסיקור לה היא זוכה.
"הסתירה המתקיימת במקרה זה (ריבוי ערוצי התקשורת העומד ביחס הפוך למיעוט הסיקור של אירועי אמנות) מעידה על יחסה של התקשורת לנושא האמנות, אשר עובדתית לא משקף את מידת העניין שהציבור מגלה בנושאי תרבות ואמנות ככלל.
באותה הרצאה ציטטתי ממאמרה של ציפי שוחט, כתבת התרבות של עיתון הארץ, מוסף "גלריה", אשר בכתבתה "עיוורון צבעים" ,19.8.1999 נכתב: "כאלף אירועי תרבות מתקיימים בכל שבוע בישראל. כ 2.8 מיליון כרטיסי תיאטרון נמכרו ב1988 (ועוד כמעט 150.000 איש צפו בהצגות תיאטרון, מבלי שרכשו כרטיס) יותר מ 6 מיליון ספרים נמכרו השנה... המספרים האלו מעידים על קיומו של עולם פעיל, תוסס, שכמעט לא בא לידי ביטוי בערוצי הטלוויזיה השונים. חדשות תרבות בוודאי אינן זוכות לסיקור הולם. הבעיה אינה דווקא בתוכניות המעטות המוקדשות לתרבות (באותה עת הכוונה) שהן, ברב המקרים, לא יותר מעלה תאנה וגם לא בסקירת מופעים ואירועים, החשובה לכשעצמה, אלא בעיקר בהעדר דיווח שוטף במהדורת החדשות על עשרות התרחשויות הפוקדות את עולם התרבות המורכב, שיש בו לא פחות מצוקה, יצרים ותככים מאשר בתחומים הנסקרים בהרחבה." סוף ציטוט.
ברצאה זו ציינתי את הסתייגותי ממאמרה של שוחט, שלא הזכירה את דלות הסיקור גם בעיתונות הכתובה ועל שלא התייחסה במאמרה למידת הפופולאריות להן זוכות התערוכות המוצגות בגלריות ובמוזיאונים. באותה שנה הוצגה במוזיאון ישראל התערוכה "שכרון צבעים", אוסף מרצבכר, בה ביקרו כחצי מיליון איש. ובתערוכה שנערכה לאמן הזכוכית הנודע "צ'יהולי", במוזיאון מגדל דוד, ירושלים, ביקרו על פי האומדן למעלה מ300 אלף מבקרים. מספרים אלו מעידים אולי על היוצא מן הכלל, אך מהם ניתן להסיק כי סך המבקרים בתערוכות המוזיאונים והגלריות בפריפריה, נאמד בלמעלה ממיליון מבקרים בשנה.
ואם נוסיף לאומדן זה את מספר המבקרים גם במוזיאונים הגדולים בירושלים ובמרכז הארץ והן בגלריות בתל אביב, מן הסתם המספרים יהיו גדולים יותר. מדובר להערכתי בלמעלה מ 2 מיליון איש בשנה.
אין ברשותי נתונים מספיקים כדי להציג סטטיסטיקה מדויקת של רוכשי הכרטיסים לפסטיבלים השונים ולשאר המופעים המתקיימים בארץ (מוסיקה, מחול), אך אין לי ספק שלו היה קהל שוחרי התרבות יוצא במחאה כנגד "הדרתה" של התרבות מן התקשורת, היה בכוחו לשנות את סדר העדיפויות של התקשורת בישראל.
מסתבר, לדאבוננו, שהשיקולים המכתיבים את הקו המערכתי של העיתונים והתקשורת בכלל היא מידת ה"רייטינג" הטמון בידיעה התקשורתית, ועד כמה היא עשויה לעניין את הציבור. אין התקשורת חשה אחריות ומחויבות לעסוק בסוגיות כאלו, או אחרות העומדות במרכז השיח החברתי- תרבותי, אם אין בהן, לטעמה, עניין לציבור. ומיהו אותו "ציבור" אליו מכוונת התקשורת, האם עליו נמנים גם רוכשי הכרטיסים למופעי התרבות השונים, קהל המבקרים בתערוכות, קוראי הספרים? מן הסתם אני מניח שכן, אך הרב הדומם הזה לא יוצא להפגין בכיכרות, לא מקים אוהלים בשדרות ולא דורש ועדת חקירה ממלכתית, הוא פשוט מקבל את הדין, בהשלמה סטואית ולא יוצא למחות על העוולה.
הנהיה אחרי רייטינג היא גם מנת חלקו של השידור המסחרי המקפיד להזין אותנו ב"תפריט" עתיר שומנים של תוכניות ריאלטי ובידור קלוקל.
גם תכניות התרבות שהיו בטלוויזיה עד לא מזמן נעלמו מן השידור הציבורי וערוץ 2, לא מילא מעולם את החסך הזה. רק לאחרונה יוצאת לאור תכנית תרבות חדשה ב"רשת" "עניין של תרבות" שמה, שאם לשפוט מן הצפייה בתכנית הראשונה, ששודרה ביום ו' האחרון (6.1.12), היא עסקה רובה ככולה בפרומו לתכנית הריאליטי החדשה של רשת The voice.
המשפט הגורס כי "אמנות לא מוכרת עיתון", לא תקף לטעמי. הכל עניין של איך הנושא מוצג בתקשורת. האם רק ל"צהוב" יש מקום בסיקור?
אנו עדים גם לצמצומו של מוסד ביקורת האמנות בעיתונות בפרט ובתקשורת בכלל. למעט מדורי הביקורת ב"גלריה" של עיתון הארץ, ובמוסף הספרות של העיתון, במדורי האמנות של "עכבר העיר" ו"טיים אאוט", לא נמצא עוד בקורת אמנות בעיתונים, אלא מדורי סיקור תערוכות בלבד.
ואז נשאלת השאלה מה עושים וכיצד פותרים את המצוקה?
ראשית, הייתי אומר, כי דווקא עכשיו, בעידן בו עוברת התקשורת מהפך אדיר, כאשר גורמים חדשים נכנסו לזירה התקשורתית, טרפו את הקלפים ושינו את כללי המשחק, בעת בה השפה התקשורתית וצורת ההתנהלות המסורתית עברו שינוי יסודי, עולם האינטרנט והאתרים החברתיים כבשו בסערה את הזירה התקשורתית והכתיבו כללי התנהגות חדשים.
לכן, אנו נדרשים לסגל לעצמנו כללי התנהלות חדשים בעולם התקשורת התוסס.
אם תרצו לשמוע את המשך הדברים אשמח להופיע בפניכם ולהשלים את הרצאתי...
.jpg?id=3472016)
.jpg?id=9642227)